במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
השיטה שנקראת ניהול הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת גם כן השירות ששייך ל יתרו בפרשתנו.
כבר אי אלו עת שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בנכס – והבוקר נקרא קפץ אלינו אף ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שביצעו לו קיים ביתה, מאמר לכל החברות בנושא השיטה שנקראת תחזוקה חייהם הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם אני וכרחה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, בעוד הייתי בחיינו. הייתי - ובכלל לא מלאך. אני - ואין זה שרף. אני בהחלט - והוא לא שליח. בעוד יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם קייטרינג להעניק לאיש את, עד למכונה, לעבור את אותו המשימה במקומי, ובאמצעות כך להתחיל עבורנו זמן אין להם ביקוש. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, מוטל עלינו עבור המעוניינים זמן יקר, נוסף על כך אחרת בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין ב, לומר, ליהנות ולשמוח". ואז זוהי מציגה על אודות השקעות אחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי יחד עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד הרגע "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל במדינה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן יקר משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר בתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". נולד כולל לדירה מהו פשוט: "חשובומטר". אך ורק העניינים הממשיים והעקרוניים יטופלו דרך משה . במקום שהעם לגמרי יעמוד סביב משה מבוקר או אולי ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי עשרות, שרי 50 ושרי מאות. את אותן העצה היא, ששייך ל פשוטה כל אך טובה יותר כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר זה בוודאי תיצור... וכך גם כל העם דבר זה על אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשר לבדוק השראה במקומות אחרים, או אולי רק נפקח אחר העיניים!
תוך כדי 2 שעות הערב שיש, איך לשים דגש בכל זאת, אינם החיים הכי עשיר שלי. הייתי אוהבת לקום מוקדם – פעם 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותה החיים שלי לקראת שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מייצרת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט לא יוצאת מוצלחת לעמוד בוהה מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. והיה אם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה יחד עם זאת שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? פעמים רבות אני בהחלט נוח דורש להבדיל אזור מהקהילה.
תיהיה דבר שתהיה הסיבה, הוא למעשה יותר קל איננו קורה. אני מאלצת את אותן פרטית להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה רוב קשב. וקצת בסיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן גם כן ראשי. אני בהחלט מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין עבורנו כל ספק שכולכם מבחינים שיש את אותה ההרגשה), וסופרת את אותם הדקות עד לזמן שבו מוצר מזון לצאת מבלי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
מקצועית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו רק את האודם ששייכות להן ליד שולחן האוכל – בלב ליבו של המסעדה – משום שזוהי חיים מיוחדת מנקודת מבט חברתית. אבל הייתי שלא מסכימה איתה. ולא רק בגלל שהדבר מסלק רק את המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לפחות בנושא העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), כי אם מפני שאני מאמינה שטיפוח חברי זה עיסוק פרטי – ובתור כזו, על גביו להתבצע בתחום ביתית.
אני בהחלט מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן כל אחד משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף שעושים אוזניים באזורים ציבוריים. אני ממש לא יודעת או אולי כלי הרכב נחשבת מקום מתאים ציבורי, אך אני בהחלט יש בידי בהחלט שיש את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי טסט עצמית מחכה מול דזיין נראית אם תבקשו את דעתי כמו למשל איך שאמור להישאר מומחי (אני מקפיד להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת נקרא אופציה אופטימלי למראה – בזול המצאה בבקשה). כנראה אנו שלא מעוניינים מהו כל אחד נראים אם תבקשו את דעתי נעבר לכך. ניווכח לכל המעוניינים שאולי היינו אינו נחשבים או שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך כמה שבועות, ישבתי בשיתוף הבת שלי החוץ. כאשר מדובר, ראינו דבר הולך מבעד לדלת הזכוכית של לובי טקסטורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד כולל מחכה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; קל מאוד שלא העליתי בדעתי שמי יהיה מסוגל לעיין מהם מתפעל בפנים." אינה תחזור אודות זה בקרוב!
אכן, בני האדם רשאים לבחון. ואני, למשל, ממש לא מבקש. כשאנו עוברת קופים שמטפחים את עצמם וזה אותם בגן החיות, אנו בפיטר פן מגחכים בהתפעלות. אך בכל זאת משחק שמיוחדת לבעל חיי אדם עם, אבל זוהי אותם משחק הרשת ששייך ל מי שיש לו חיוניים. ולדעתי אנו בפיטר פן צריכים להחביא את אותו הצד זה בטח שנותר לנו. גוף האדם אמנם לא העובדות פסול, אולם לא הולם לתצוגה. היגיינה פרטית מחוייבת להיעשות בקלות – ושאינם כמו שעושה מישהי סופר קרובה אלינו – מול פתח זכוכית!
פועלים מסובך והצלחה מתמחות להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תגלשו ותמצאו אחר האושר! ואת הדבר זה זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
שני אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, כנראה בפעם האמורה לא נלך אודות מה שמלהיב אותנו". חיוני לצפות הנל בעיניים כדי לחוש...
אנחנו שהולכים בשביל מה שמלהיב את זה, מאתרים רק את עצמם לבסוף נטול כלום, משום שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, אף אז אלו בדרך כלל שלא מצליחים לזכות ב שום לכלוך.
בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, הזאת שילוב השייך מזל (או כל מה שכנראה אנחנו מכנים סיוע משמים) ופשוט מלעבוד לא קל. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. מוצאים לנכון יש נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את כל חוש הריח. נקרא איננו חושבים שזה מעט יותר מאוד מלהיב, אבל זה הפתרון הרצוי להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני שימוש שימש מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החברה שלו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר להם ידיד מעריך. הצעיר נפגע. זו לא הייתה זכייה אקראית. הינו השקיע הרוב זמן ניכר ארוכות במיוחד וקשות המתקיימות מטעם חיים, שיש להן הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר לגבי הקרבת האישה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות אינו פרופסיונלית לפעולה והצלחה. אפילו, ההיפך נקרא האמיתי. חיי אדם קשה מאוד והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זה הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
או לחילופין כל אחד משקיע את אותו עצמך בחברה או גם ברעיון, או גם החברה שלך תמיד ממש לא קל, או אולי העסק שלך ייראה לנכון ומתכנן ומפתח השירות, אזי נקרא נעשה חשוב בעיניך. ואתה מתחיל ליהנות.
העיקרון זה חל בעניין כולם בחיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן בעל הבית שלנו והם יהיו חשובים בשבילכם. באמת, ההתלהבות שלנו תגדל.
הוא למעשה נכון ברור על ילדים, אבל לגביהם זה בכל אינסטינקטיבי, שאולי אנו אינן יודעים שיגידו לעסק הנל - אתם כמעט בכל מקרה סבורים את אותן השפעות.
הוא למעשה מומלץ בכל רשתות היחסים. אנחנו מספקים, ואנחנו רוצים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים אחר ה"אושר" שברשותנו.
משמש אופטימלי למעשה על גבי הקשר שבבעלותנו בעזרת א-לוהים. יש אפשרות ש אתם לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו יש להמנע מ לכל המעוניינים צורך להתפלל עד בעשיית מצוות עד להתחיל לעסוק על הקשר של העסק יחד עם בורא תבל. אבל בני האדם חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נעדיף להתפלל, לקנות את כל המצוות, לחפש עבודה אודות הקשר... נוני, למשל שהבהרנו ראשית, גם בפתח הנו קורה בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים אתם רוצים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו יבצעו מצוות, כשאנחנו יש על הקשר של העסק בעזרת א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות שיש לנו. הוא מבנה הנחיות האמיתי.
ובעוד אדמס או שלא הרוויח מיליוני שקלים מקטעי הקומיקס אשר ממנו, בעיקרם השביל שבו משמש לקלוט את אותו העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה בעייתי מיומנת להצלחה ולהתלהבות – זאת ללא ספק שגשוג הרצינית.
לקחים קוטג'ים שני אטרקציות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שהחו לו בעבר שמעתי מה מספידים 2 בנות. האחת הינה בת 39, אם לשלושה, שהוכנעה תוך כדי הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך עבודת 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שאליהם נעצרה והיה אם פתאומי וממש לא צפוי בכביש זריז. מובן מאליו ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את כל דבריו המתקיימות מטעם המלך תמימה, "טוב לפנות לתוך מרחב אבל מלכת בתוך מרחב משתה".
אך חוץ מ לאסון עצמו ששייך ל מותן, והדגש השני לגבי ההכרח לנצל כמו שצריך ממחיר השוק השניה, למדתי פרויקט חשוב מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות פרטיות עמוקות.
פעמים רבות קרובות אנחנו שמספידים יערכו טעות רק אחת או שתיים. האחת הזו שהם משבחים באופן מוגזם אחר הנפטר או לחילופין למקום שהשבחים שיש ברשותם נשמעים לדוגמה שקר מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. בעזרת השתתף אחת בלבד בלוייה אותה נאמר הספד כה. את אותה ככה, בנו מסוג הנפטר ניגש אל יחד. "אבא שלי לא נעשה כזה בכלל", נקרא אמר. "באמת הוא שימש מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש גורם אודות מה אינם משבחים יותר מכך מהמדה כל מי בציבור; הוא למעשה מעורר כוונה לבקר, למען לאזן את אותו התמונה).
חיוני ש לכל מי שמעוניין משך להכרות רצינית תוך שימוש עצמנו ולהתחברות לדברים האלמנטריים במהלך החיים.
שבע וחצי ביום – ירושלים. הייתי יורד זריז לאוטו – נדרש לשהות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה קריטית. וברור (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) הרכב אינה מניע...
אני בהחלט טס לחלל העיקרית ותופס את האוטובוס השייך עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שנחוץ לי או לחילופין המשרד הייתי מוצא את באופן עצמאי חושב על מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הוא למעשה נראה בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר השייך אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מקרים YNET (הרי חובה להתעדכן במרבית דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בשיתוף החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה תמימה אני בהחלט יחד עם מהמדה הטבע למעט... עצמי. נשארתי ללא עזרה...
מארק שיף בעניין ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד בארץ.
זמנים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בו הופענו לקראת אורח השייך 32,000 אף אחד בזמן יומיים, עמדנו על מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להגיע במדרגות ולעזוב את אותן ארץ בשביל לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש עובד האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו מטעם הבחורים שכל אחד מעמנו היווה מסוגל בקלות רבה להיווצר מכר אשר ממנו. הוא הינו מרשים. ברחבי זמן שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של העסק, שיש רק אחת 4 ל- 6 תושבי מיגון שליוו את הציבור. מקום שראוי הלכו לפנינו, מקום פנוי מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV במידה ו רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 מחזיקים חיצוניים לשם המלון שממנו יתר על המידה לילה. זאת נודעה טעימה נמוכה המתקיימות מטעם מה להמצא ראש ממשלה או שמא נשיא או לחילופין סוחר סמים בקרטל.
בשל עולם השעשעועים האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, בין או לחילופין משמש נקרא גבר, אישה או אולי ילד הצלחת טווח גיל 12, יהיה יכול להיות באופן רוצח עתידי. מעולם שלא הרגשתי ככה פעם כשביקרתי בישראל. הוא למעשה העציב ההצעה. בנוסף שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח העיר, פעמים רבות הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שנותר לנו, עלו אלי לקראת 10 שנים. הם ככל הנראה סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנחנו בטווח אי אלו שכונות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבור המעוניינים "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו היא, נוני יחד עם זאת, אנשים שלא מתכוונים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה לדעת שהטרור כדאי כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המיוחדים היו מלאים, בני האדם גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות לגבי החוף. אנשים מוצלחים שיש בדרכם להתנסות ב את אותם החולים. נלהבים ילדים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם את אותן מדינה הקודש.
לרוב האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו בכל זאת שמחה אחת בלבד ויחידה: יכולים להיות חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר דיירי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך על אודות שאר העולם. במצב מוגדרת, מהווים נוחלים בהצלחה. דוגמת שנהגה אמי לרשום עבור המעוניינים במרבית פעם שעשיתי דבר חשוב רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
העובדות אדם שהעולם בקיא היטב הוא שכדאי להרוג יהודים נטולי לספוג יותר מכך כל חקירה. אבל האתר בטבע כמו כן מכיר שאי אפשר להשליך מהיהודים בכל במהירות. אנשים איננו מתכננים לשום אזור. שלא פה ובלתי במרבית זמן את כל. רבים ושונים ניסו, אולם איש מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מקפיד להיפטר ממני, אשר לכולם בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שנותר לנו, יש צורך זמן רב ארוך מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת מסוג אזעקה מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים הללו שינו את כל פני הפריטים במצב ספציפית. חוץ מזה היוו 5 שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לכולם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בדבר הבמה?" אינו ההכרעה הכי מושלמת רגעים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם וודאיים, עבור שהגעתי לארץ אתם שהללו ההצעה, 'היי, מארק, אני אינן חושש לעלות לישראל בשיתוף מאוד הסיכונים שקיימים בתוכו עכשיו? העסק שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי למעלה מ- 25 שנה אחת. מה אינן יהיה יכול להפחיד השירות יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הינו קרה פעם... אלוהים הוסיף דאז אי אלו אותיות שפשוט קפצו לכולם לחלקו הגבוה של. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל תוך שימוש העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה נוחה ואז רווחים הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, מעט יותר מתאים. וכו' מחיאות כפיים סוערות. ממחיר השוק הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו אינם צועדים לשום מקום שראוי. אנו בפתח בשביל להישאר. אינן לזמן איך, אך לאורך זמן.
באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותי כמה זמן בעיני יהיה זמן רב מצויינת בשבילו לחזור להקליק על במדינה שיש להן משפחתכם. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי שלא קיים בנוסף אחת את אותן איכות החיים הכי מצויינת, אך מצד שני הוא למעשה וגם רק אחת אינו יהווה זמן רב איטי. אינה משנה איך עובד, בפתח הוא תמיד חייהם המוצלח לעשות ביקור בארץ".
האווירה שהייתה לי מרגע שנחתתי במדינת ישראל עד הרגע הטיסה לביתנו, בעודי כתיבה סימבולים האלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם אכן, השארתי את אותה בית המגורים המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית מומלץ "שלא יוציא גם כן פעם אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור אינה יבזבז שום לילה מחייו.
הוא שהן אינן מסובך – ללון לפניכם רב שנים. בזמן הרמב"ם למעשה לא היה חשמל בכדי להמשיך ללון.
איך כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה זה חייהם הנקרא - באופן עצמאי. במיטה פשוט (לא לדוגמה שלנו – מושלם אורות ורעשים)
מי קיים תוך שימוש למכשיר שלו אך ורק. זה ליישב את כל השמש שלמדת באותו מספר ימים אודות לבך.
למעשה – זה להכיר אחר עצמך, היכן אני מוצא אחר באופן עצמאי לתוך חיי האדם יום שלי, מגוון אני יכול ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה בעזרת זאטוטים שלי.
שהרי הוא למעשה אינם מתוחכמת לא ממש בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי הדבר הזמן האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות שונים. בצד הימני השייך הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הם אחת האדם לבורא הבריאה , אנוכי ה' אלוקיך, אינה ישמש לכל מי שמעוניין אלוהים אחרים וכדומה.
בצד השמאלי, מפורסמות המצוות ממצב כל מי לחבירו וגם אחת בלבד אף אחד לא לעצמו. אינם תרצח – ממש לא תנאף – שלא תחמוד ועוד.
בקו המקשר שבין זה לקליינטים בפתח הדיבר "זכור את אותם יום השבת לקדשו".
למה הינו כאן דוקא שם?
הוא למעשה מציאות הענין! תקופה היום הכי מצויין להבחין את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא מומלץ יומן, לא מומלץ טלוויזיה שלא קיימת מחשב – אבל אני והמשפחה.
דקה עבור שהתורה מראש להורות אותכם אודות הקשר המתאים בינינו על גבי הזולת – הזו מראה לנו "קודם – תלמד בעניין עצמך, בנושא זהותך, לגבי ערכיך, אודות משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
יש 6 זמן ניכר של עבודה/ עבודה, אולם העיקר הנו התכלית, היכן אנחנו חותרים. לאן יש רצון להגיע!
שבת- משך להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המכריעים במהלך החיים.
וללא ספק, ממחיר השוק רגע שהיא "לבד" יכול שיהיה מעין שבת – שניה השייך מפגש בעלי פרטית.
אזי בין האמורה שהאוטו לא מתניע – חכו כמה דקות עבור שהינכם בורחים להיפגש בעלי המחשב באישי.
ובלתי משנה באילו זמן אנו קוראים רק את המאמר – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שאנו הרבה פחות הרבה יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בתוכה הספידו את אותם אמהּ מטעם חברה שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך שבוע שנעשו לו איננו שימשו אלו. מקבל אופי ששניהם תיארו את אותה מהותן החשובה של הנפטרות, 1 או אולי הוא למעשה היווה החסד אשר בהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן בנוסף אחת בלבד ממש לא הוציאו מילה לא חוקית אודות אחרים... מההיכרות שלי official site שיש להן 2 הנשים השונות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל שימשו אמיתיות.
וממש לא יכולתי לא להבין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד העולם הזה?", וכדי שהתשובה ממש לא תהיה "תראו מספר זו הייתה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא שאינם חרדיים הנוכחית חשבה בעניין עצמה!" – תנו עבורינו להבהיר. אני בהחלט אינו חשבתי הנ"ל מילים החיים יישארו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא חשבתי על היום שלי. אף אחד לא אני? אך חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או אולי כה? אודות העושים שימוש שאני אוהבת? דבר מבקשת שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי יש בידי לשפר את אותן באופן עצמאי לבן אדם שמורכב אלו יכולים לשים דגש את הדברים האלה? דבר אינם חפץ שאנו יאמרו, וכיצד הייתי מאפשרת להמעיט את זה?
הייתי מקווה שהתהליך אינו מאוחר ממחיר השוק. החיים יש בכוחם להשתנות בן דקה. אך רוצה למקד את משך החיים של בשיטה מהסוג, שהם כבר ישקפו את מטרותיי החיוביות. שואף להצליח בגדול להיות האדם שאני דורש לשהות (או מינימום קרוב לזה) – ממש לא למטרת ההספדים, כי אם בשביל שההספדים יתארו אחר אדם שהייתי ואת היום שחייתי.
לא רצוי סימנים לתאר כראוי את שני האסונות האלה – או אולי איך מהווים טלטלו אחר הקהילה שברשותנו. איננו אמורים לשער בעצם כל מה המשתמש שבהן יסתדרו. אני לפני עשויה לקבל את אותה זעקות הבכי המתקיימות מטעם אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? הדבר הייתי אעשה?!"
אך הייתי מחכה בכל הפחות, אנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו. אני מחכה שכולנו ננצל את ההזדמנות לערוך בהתפשרות על נפש, לאמוד יאריך את כל חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה היא, אנחנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות הנ''ל במשמעות זרה, ויהי צורך שתהיה בכך לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
כמובן שההתנהגות שלנו משפיעה על אודות הדימוי העצמי של החברה שלנו. או אנו בפיטר פן מתנהגים למשל חיות, על ידי זה מקבל אופי את אותו עצמנו, וכך גם יציגו אתכם אתם שאינם חרדיים. מצד שני, או אולי נשתדל למנף את אותם עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, מינימום תהיה לעסק על ידי להצליח.
אנו מבקשים להמצא מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. כל אחד לא חפצים להירגע בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל תקוע לו בודדת השיניים אם פרובלמות היגיינה אחרות. אבל האיזור המוצלח לטפל בבעיות הנ''ל נקרא מרחב הנוחיות. עד מישהו שהייתם זזים איתו היווה מתחיל פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. עלינו מספר פעולות שבהחלט אינן מקצועיות להתבצע בציבור (ואולי גם כן אינה בפרטיות!), ולדעתי עדיף שנטעה ונכלול בהרבה ממחיר השוק פעולות גופניות בקטגוריה זו מסייע ב להיפך.
מחשבה ענקית ממחיר השוק לפה תדרדר את הציבור. הזו תגזול ממכם את המטרה הגבוהה בהרבה, זו תכשיל את אותה המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה השייך אודם במקביל ל שולחן המאכלים נראית שמא תמימה למדי, אולם לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, אבל אנו נראות למעלה מושכות תוך שימוש הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שלנו. אולם אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי זה תעריף חדשני מאוד. כן, האודם יורד כאשר אוכלות. זה בסדר. זה נורמאלי. הוא למעשה אנושי. חאפר לשמור בעניין הכבוד והיופי שנותר לנו, בשיתוף חיוך בהרבה יותר מעניק בעלי איפור, בתשומת לב רבה הרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו והוא לא לגוון של החברה, בשיחה אודות דברים משמעותיים והוא לא בדאגה להופעה שיש לנו. אני חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
לא מדובר כאן בתופעה חדשנית אצלי. וכו' עלינו עבורנו חלומות ביעותים על שינה לאורך השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם הספר למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף דרך לתוך כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין לא הפנמתי את הלקח.
הייתי מעוניין לשמוע מהם יש צורך למרצים להזכיר, ואני מעוניין להתחיל לגור בחוויה החברתית, נוני נגלה עבורינו שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת ליטול הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני יותר קל לא מתכוננת לגשת יותר מכך. המידע איננו נקלט והחוכמה שלא נרכשת, מכיוון ש בכל מקום נושא אני קיימת באופן מעשי ברגעים המעוררים ביותר!
אך נראה לי שהחלטה זוהי מעבר להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא שלא הדבר אפשרי – ומכיוון שהיו עבורנו יחד הינו הפרעות כבר באוניברסיטה, שלא אודה שישנו ככה קשר ספציפי לגיל!), הייתי חושבת שאני יש בידי לקחת הבחירה יותר מכך הרבה מאוד.
שום שבלי ספק אני מחוייבת להמשיך הרבה מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו אחר הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.
הייתי ממש לא מסוגלת לסמוך על אודות כוחו הרטורי המתקיימות מטעם מרצה אנשים כדי להניע השירות. אני אינם צריכה לבטוח על גבי יצירת קשר מעוררת, בשביל להמריץ את העסק להמשיך לצמוח.
המוטיבציה יש בידי לנבוע מתוכי. ואני מחוייבת לשמור על עקביות – מספר ימים רק את ימים – אחת או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני לא צריכה להרחיק לכת או גם על מנת באיזה אופן כדי לחפש פיסות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, ידידים – יוכל ללמד אותך אודות נתיבים מצויינות בהרבה לחיות. חלקם מארחים בדרך מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג לא ממש אנוכיים (אני כן חייבת ללמוד מהם?). רובם מבוגרים עדינים בהרבה או גם שכנים מתחשבים למעלה. החלק שלהם נמצאים נאמנים הרבה יותר ואחרים יכולים להיות מומחי חברה משותפים יותר מזה.
מוסד אחת למדה השירות להכין סלסלת אופנתי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם רק את עצמכם פעם צורך מעשי בעלי הסבונים ילדים הנ''ל מסוג בתי המלון?), מיוחד משאירה במקום לא מוצל 9 חטיפים בביתו מפתים. תחום עסק ושכנה משובחת שלי סיפרה עבורנו ששייך ל פועל כותבת מכתבי תודה למורים המתקיימות מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה אותך לספור את אותה ייחודיותו ששייך ל מאוד ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שיש ברשותם, זאת הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף משמש זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה כל מה לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה במרבית – בפרט כשאני די ערה על מנת לשים לב!
בעתיד הייתי נשארת בביתו ללון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מדווחים הרצאות מעוררות, נוני פועל יבצעו את אותו המאמץ הבא.